מראקש - העיר האדומה

מראקש - העיר האדומה

השוק המפורסם בכיכר ג'מע אל פנא הוא חוויה לכל החושים, עם מאכלים מקומיים, מוזיקאים שונים, משביעי נחשים, מלחשי לחשים ומספרי סיפורים. לכולם יש כאן מקום!

ברק כהן

מראקש, או בשמה האחר "העיר האדומה", ממנה נגזר שמה של הממלכה המגרבית – מרוקו, היא עיר אימפריאלית חשובה בדרום מערב הממלכה, אולי החשובה שבהן.

סולטאנים ישבו בה ושלטו על אימפריה שהשתרעה עד לאזור הפירנאים בספרד, ומדינות שונות באזור מזרח ודרום מרוקו הושפעו ממנה. העיר מהווה מרכז מסחרי, מנהלתי, חברתי ותרבותי חשוב ומיקומה על מישור ח'אוז בסמוך להרי האטלס, מהווה צומת דרכים מרכזי. לאורך ההיסטוריה עבר דרכה מסחר ענף בין מדינות תת הסהרה לאירופה, נוסעים רבים ממקומות שונים בעולם עברו דרכה ושליטים התחרו על שליטה בה.

מראקש, כערים עתיקות רבות במרוקו, מחולקת לעיר עתיקה – מדינה (MEDINA) ועיר מודרנית – גליז (GLIZ), אשר מחוץ לחומות. זו נבנתה ע"י הצרפתים ששלטו במרוקו עד 1956. בעיר (הרביעית בגודלה במרוקו) חיים כמיליון תושבים, ובה שדה תעופה בינלאומי וקשר מסילת ברזל עם קזבלנקה (מרחק של כ 4 שעות נסיעה).

הבזאר בעיר העתיקה הוא הגדול ביותר במרוקו, ומשקף את האופי של תושבי דרום הממלכה בצורה נאמנה: הכל מכל בכל, בחוסר סדר מאורגן למשעי! השוק ממוקם סביב לכיכר ג'מע-אל-פנע, שהוכרזה ע"י אונסק"ו כ"אתר מורשת עולם", והיא הכיכר העמוסה ביותר באפריקה. לכיכר הססגונית פנים רבות ויש שרואים בה מעין "מיני מרוקו": מאכלים מקומיים, מוזיקאים שונים, משביעי נחשים, מלחשי לחשים ומספרי סיפורים, לכולם יש בה מקום!

ההיסטוריה של מראקש על קצה המזלג

מראקש הוקמה בשנות ה-60 של המאה ה-11, ע"י לוחם ברברי משבטי המדבר בשם אבו בכר-אבן עומאר, אישיות שעמדה בראש שושלת המורביטון המפוארת, שפלשה גם לחצי האי האיברי. יורשו, יוסף בן תאשפין, ביסס אותה כבירה. מיקומה נבחר בגלל נגישותה לשני השבטים הגדולים של האזור, ותחילתה במחנה אוהלים שבליבו מסגד ומבני אבן קבועים, שילוב נדיר ומוזר של נוף אורבני בשטחם של נוודים, שילוב שניתן לחוש בו עד היום.

השליט יעקוב אל מנצור, מאותה השושלת, הוא ללא ספק האדם שהעלה את מראקש על המפה, בנה בה את המדינה ואת מסגד מנרה אשר עד היום מתנוסס מעל למבני העיר.

במאה ה-16, בתקופתו של מולאי איסמעיל, מראקש לא הייתה הבירה, אך החלו להגיע אליה עולי רגל רבים, לא רק בשביל מסחר, אלא בגלל מיתוס שבעת הקדושים שקבורים מסביב לעיר העתיקה, מיתוס שעד היום שואב מאמינים רבים לעבור בשעריה ולחלוק להם כבוד.

במאה ה-20 ישבה משפחת גלאווי במראקש, משפחה עשירה וחשובה מן האטלס הגבוה, ששלטה בעיר ובאזור כולו. הצרפתים נכנסו רשמית למרוקו ב-1911, אך מעשית, הגיעו עוד הרבה קודם והסתייעו במשפחת גלאווי כבאי כוחם, והעניקו להם עוצמה בדמות תארי כבוד וכלי נשק.

ההיסטוריה הארוכה והמפוארת של העיר זיכתה אותה בכמה אתרים מרשימים במיוחד, כולם ממוקמים בעיר העתיקה, אשר מוקפת בחומה באורך 19 ק"מ, עשויה בוץ זקוף בצבע אדמדם, והיא הגדולה במדינות בממלכה, הרשומה כאתר מורשת ע"י אונסק"ו משנת 1985.

אתרים מרכזיים במראקש

  • הפונדקים: בתי ההארחה בהם לנו הסוחרים הרבים שהגיעו בראש שיירות גמלים, עמוסי סחורה מדרומה של אפריקה, חלקם עומדים בהריסותיהם וחלקם משופצים, מספקים הצצה לתרבות הסחר שמאפיינת את העיר עד היום.
  • המדרסות: בתי ספר ומקום ללימודי דת, נפתחו לעניים שאין ידם משגת חינוך. מדרסת אבן יוסוף, המדרסה המפוארת שביניהן, היא אתר מומלץ לביקור, אי של שקט שבו ניתן ליהנות מאומנות אסלאמית מגרבית.
  • ארמון הבאהיה: הארמון נבנה בעת המודרנית ע"י ראש הממשלה של הסולטאן המרוקאי בו-חמיד. החלק שפתוח למבקרים בארמון מאפשר הצצה לעולמם המפואר של עשירי המערב (האפריקאי) הפרוע, ומציגים בו מדי פעם תערוכות מתחלפות.
  • מוזיאון דאר סי-סעיד: בעבר שימש ארמון וכיום מוזיאון לכלי נשק, תכשיטים ועבודות בד.
  • המלאח (השכונה היהודית) ובית הקברות היהודי: כיום גרים במקום עלובי העיר, אך ניתן במשך היום להסתובב במלאח ולראות שלטים עם שמות עבריים ובית כנסת פעיל. מחוץ למלאח ישנן עדיין חנויות המאוישות ע"י יהודים. בשנות ה-40 השכונה היהודית התמלאה עד אפס מקום ביהודים שירדו מן הכפרים של האטלס, בחיפוש אחר חיים נוחים יותר או בדרכם לישראל.

מרכז תיירות עולמי

כיום מראקש מזוהה כאתר נופש נחשק ע"י התיירות העולמית והיא מעניקה שילוב טוב לתיירים. בעיר ישנם בתי מלון בכל הרמות, ממבנים גדולים ומודרניים ועד ל"ריאדים" – בתי מגורים פרטים בלב הסמטאות, בהם ניתן ליהנות מאירוח מפואר. היא מציגה שלל מועדונים ודיסקוטקים, מסורתיים-ערביים או נוצצים-אירופאים. האקלים שלה מדברי, יבש וחם, ועל אף זאת יש בעיר עשרות אלפי עצי דקל המעטרים אותה ופרדסים גדולים של פירות הדר. היא מהווה מוקד מצוין לטיולים באזור, וניתן לצאת ממנה לגיחות להרי האטלס ולכפרים הגבוהים, לסהרה בדרום, לעמקים הפוריים שברכס, או מערבה, בנסיעה נוחה בת כשלוש שעות, לעיירות מקסימות לחוף הים האטלנטי.

גולת הכותרת של מראקש היא כמובן השווקים. הקניות בשווקיה הם חוויה מומלצת, צבעונית וחושנית נפלאה, וניתן להשיג בהם הכל – שטיחים, עבודות יד, רהיטים ועוד.

במראקש אפשר לטייל בכל חודשי השנה, אך עדיף להימנע מחודשי הקיץ, בהם החום כבד מנשוא.

הידעת? כמה עובדות מעניינות על מראקש

  • השפה המדוברת בעיר היא ערבית וצרפתית.
  • העיר היא יעד התיירות החשוב ביותר של הממלכה, כשליש מהתיירות למרוקו מגיעה לעיר (1.5-2.5 מליון תיירים בשנה).
  • יש בעיר קהילה גדולה של אירופאים (כ-20 אלף) שקנו בעיר העתיקה בתים רבים, עסקי הנדל"ן רווחים במיוחד בה.
  • שכונת היוקרה המודרנית 'פאלמרי' נמצאת כיום בתוך חורשת דקלים עצומה, עם מסלולי גולף וסוסים. עצים אלו מעניקים צל רב מהחום הלוהט בקיץ ובתוכם מגדלים עד היום מטעי הדרים גדולים.
  • התיירים המערביים החלו לפקוד את העיר בשנות ה-60, כחלק מ"נתיב ההיפים". בין היתר נמנים חברי להקת 'לד זפלין', שאהבו להגיע אליה ואף הושפעו מוזיקלית מהאזור.
  • במהלך מלחה"ע השנייה צ'רצ'יל הגיע לביקור והתאהב בעיר. הוא הילל ושיבח אותה רבות והיה אחראי לחלק גדול מהפרסום שלה.
  • הסרט של היצ'קוק "האיש שידע יותר מדי" צולם בעיר, והוא הקדמה טובה למבקר בה (הגרסה השנייה של הסרט משנת 56 עדיפה לצפייה).
  • בחודש יוני מתקיים בעיר פסטיבל Awaln'art, בו מציגים ארבעה שבטים גדולים מסביב למראקש את עושרם התרבותי: במוזיקה, במלאכות יד ובאוהלים שהם נוטעים בעיר, והכיכר החגיגית ג'מע אל פנע מתמלאת בחוגגים.

למידע על טיולי ג'יפים למרוקו עם טריפולוג'י התתקשרו 03-5639030, או מלאו את הטופס מטה ואנו נחזור אליכם בהקדם.

מעוניינים להצטרף לטיול?
השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם
מרוקו

אראה שגיאה. נסו שוב מאוחר יותר או התקשרו

הטופס בשליחה
אנא המתינו מספר שניות לאישור

תודה שיצרתם קשר! 
נחזור אליכם בהקדם.