ההיסטוריה של הרבטיקו

"דימוטיקה" –זהו שמה של המוזיקה היוונית העממית (דימוס=עם). בתקופה שלפני מלחמת העצמאות של יוון ובמהלכה עיקר יצירת הדימוטיקה התרכז בכפרים. למוזיקה זו היו אפיונים שונים, וכונתה בשמות על פי מוצאה כגון:
""איפירוטיקה" – מוזיקה שמקורה מחבל אפירוס שבצפון מערב יוון וכלי הנגינה המוביל הוא קלרינט ("קלרינו").
"מקדוניקה" – מוזיקה שמקורה בצפון מזרח יוון וכלי הנגינה המוביל הוא אקורדיאון ("זורנה").
"קריתיקי מוסיקי" – מוזיקה שמקורה באי כרתים וכלי הנגינה המוביל הוא ה"לירה" – כלי מיתר.

ההיסטוריה של הרבטיקו ביוון

עם פרוץ מלחמת העצמאות כנגד העות'מנים בשנת 1821 הפכה ה"דימוטיקה" ל"מוסיקת השחרור והקוממיות" של יוון. בעקבות המלחמה, עם ההגירה לעיר ובמקביל ליצירת פרולטריון עירוני ומעמדות שוליים, החלה להתפתח מוזיקה אחרת – מוזיקה שהיא ה"יצירה של העיר".
בשנת 1923 לאחר שיוון הובסה שוק על ירך במלחמה שפתחה כנגד תורכיה (במטרה לשחרר את "אסיה הקטנה" ולשחרר את האוכלוסייה היוונית שחיה שם) נערכו חילופי אוכלוסין בין יוון לבין תורכיה. כמיליון וחצי(!!!) פליטים יווניים, שחיו באסיה הקטנה, מגיעים ליוון ו- 400 אלף תורכים (שחיו ביוון) מועברים לתורכיה.
פליטים אלו הגיעו חסרי כל ללא שום פיצויים (בהסכם יוון ויתרה על פיצויים בתמורה לקבלת שטחי תורכיה).
יוון לא הייתה מוכנה כלל לקליטתם – לא מבחינת תשתית מגורים ולא מבחינת תשתית כלכלית לתעסוקה ופרנסה. אותם פליטים מצאו את עצמם משמשים כ"פרולטריון סחבה", שביטויו הוא הפיכתם לכוח העבודה הזול של הכלכלה היוונית – פועלי דחק, מנקי רחובות וכיוצ"ב המתגוררים וחיים בשכונות עוני וב"סלאמס" של הערים הגדולות.
פליטים אלה ראו את עצמם כיווניים, אך מצאו את עצמם אזרחים "סוג ב'" במדינתם שלהם. ים אגאי אחד הפריד בין היוונים שבאו מאסיה הקטנה לבין היוונים שישבו דרך קבע ביוון, אבל ההבדלים התרבותיים ביניהם היו קשים לגישור. אנשי "אסיה הקטנה" דיברו תורכית, פיתחו מסורות וז'רגון משלהם, והיו מלאים בהשפעות תורכיות לעומת היוונים שחיו ביוון. התבוסה במלחמה והמצב הכלכלי הרעוע, בנוסף לשוני התרבותי, החשדנות והאיבה שבני יוון חשו כלפי היוונים מאסיה הקטנה, גרמו לריחוק גדול ולאי השתלבות של הפליטים בחברה היוונית…
אחד הביטויים ל'פרולטריון סחבה' הוא גם הביטוי האמנותי, שהתפתח מתוך מצוקות היום יום ואורח החיים השונה והקשה. האמנות הקלה (והזולה…) ביותר היא המוזיקה – אדם פותח את פיו ושר. 'פרולטריון הסחבה' בשכונות המצוקה ביטא את מצוקותיו ומרירותו דרך המוזיקה שזכתה לכינוי רבטיקו, או בשמה האחר – "מוסיקת הפרחחים". לימים יהפוך הרבטיקו ל"מוסיקת הנשמה" של יוון. הרבטיקו כבר היה קיים כמוזיקה עירונית עממית בערי אסיה הקטנה טרם הגעת הפליטים ליוון, אבל בואם של הפליטים האיץ את התפתחותו ואף הקנה לו ביטויים חדשים.

הסגנון של ה"רבטיס"

מוזיקת הרבטיקו, שהתפתחה בשכונות המצוקה העירוניות, היא "מוסיקת כלאיים" המשלבת את היוונית של בני יוון עם היצירה התורכית שהפליטים הביאו עימם. ההשפעות על המוזיקה באו לידי ביטוי במילים תורכיות בתוך מלל יווני, במקצב מיוחד ואף בכלי הנגינה הכוללים מכל הבא ליד, מכלי מיתר ועד פחי זיתים עליהם תופפו באצבעות.
אורח החיים של הפליטים היה כרוך במצוקה קשה שהולידה פשעים קטנים. בשכונות העוני התפתחו מועדונים, מחששות ובתי זונות בהם היו הפליטים מתנחמים במוזיקה, בעישון חשיש (שהיה מותר בתורכיה אך אסור ביוון), בשתיית אלכוהול ובקודים פנימיים שאינם כתובים. אנשי השכונות, שהיו צוברים השפלות במהלך היום, היו פורקים את תסכולם במועדונים שלהם.
ניתן לומר שתרבות הרבטיקו הפכה לתרבות של "העולם התחתון היווני". האנשים שחיו את הרבטיקו מחוץ לזרם החברתי המקובל כונו "רבטיס" או "מאנגאס". הרבטיס והמאנגס ראו בעישון סמים, במעצר ובכלא סמל לגבריותם. רבים מהשירים היפים של הרבטיקו נכתבו בבתי המאסר.

הרבטיס פיתחו לעצמם צורות לבוש מיוחדות:

• מכנסיים צמודות המתרחבות לקראת הנעליים.
• חגורת אולרים.
• מקטורן שהיה מונח ברישול על הכתף כשרק יד אחת מוכנסת לשרוול (השמאלית).
• נעליים מחודדות בעלות עקבים גבוהים.
• כובע מצחייה.
• מקל הליכה מעץ מלא (בד"כ דובדבן).

צורת הליכתם ביטאה התנשאות ופרובוקציה, כשגוום מכופף וידם הימנית נעה קדימה ואחורה. הם לא נישאו, לא הלכו יד ביד עם חברותיהם, לא לבשו עניבה או חליפה, תעבו את המשטרה, שנאו את העבודה, השתלטו על ההימורים וההברחות ו…סייעו לעניים. לחלק מהרבטיס היה ז'רגון סודי משלהם שחלקו מילים מומצאות, מובאות מהשפה התורכית והיוונית.

מאפייני מוסיקת הרבטיקו

לזמרי רבטיקו מתוך השכונות לא היה קול ענוג והם אף לא ניסו לשיר בקול נעים. בידי כל אדם הייתה הזכות לשיר את השירים בקול צרוד, בסלסולים ובאופי שכל אחד הביא עימו לתוך השיר.
מילות השירים ביטאו את התחושות ואת ההוויה ביומיומית של אנשי השכונות, שירי אהבה נוגים, שירי אהבה וגעגוע למולדת שננטשה (אסיה הקטנה..), שירי עוני, שירי אהבת אם ושירי תהילה לחשיש ולכוס המשקה, שהיו הנחמה הגדולה וה"בריחה" של הפליטים ממצוקות היומיום. בחלק מהשירים כללו מספר נושאים השלובים יחדיו.

הריקוד גם הוא חלק חשוב מהמוסיקה. את כל שירי הרבטיקו ניתן לרקוד והריקוד מתחלק לשניים: ריקוד יחיד המכונה "זבקיקו" וריקוד משותף המכונה "חסאפיקו".
ה"זבקיקו" – לעולם היה רוקד אדם את הזבקיקו לבד, תוך שהוא ממציא את צעדיו, בסגנון ובדרך אישית משלו. לעיתים היה מניח הרוקד את כוס המשקה על רצפת המועדון ורוקד סביבה, כמו אומר "את מרכז עולמי". הכוס מסמלת את הציר סביבו מסתובב עולמו של הרבטיס – היא גם ציר הריקוד…
היה וקם רבטיס שני לרקוד תוך ריקודו של הראשון הייתה זו פגיעה אנושה בכבודו של הרוקד. מקרה שכזה יכול היה להיגמר במכות ואף ברצח. נשים לא יכלו לרקוד את הזבקיקו במועדונים, אך לזונות הייתה שמורה הזכות הזו.
ה"חסאפיקו" – ריקוד המתבצע על ידי שני רקדנים או יותר. לריקוד זה צעדים מוגדרים שכל קבוצת רקדנים הייתה ממציאה לעצמה. על מנת לרקוד את החסאפיקו היה צורך בתיאום מוחלט בין הרוקדים. תאום שביטא סמל לאחדות, חברות, נאמנות ושותפות גורל. נשים יכלו לרקוד את החסאפיקו במועדונים ובמחששות.

מתרבות מחתרתית לסמל השחרור היווני

הבורגנות העירונית ראתה ברבטיקו תרבות קשה לעיכול. המוזיקה נקשרה עם המעמד החברתי שיצר אותה, מעמד שלשמו נקשרו פשעים קטנים, עישון חשיש, זנות, הברחות והימורים (בדומה למה שקרה למוזיקה המזרחית אצלנו…) – זה לא נחשב מכובד לשמוע את המוזיקה הזאת. המשטר המקומי ראה בתרבות הרבטיקו איום על שלטון החוק והמוזיקה נאסרה. נסגרו מועדונים, נאסרו מעשני חשיש, הוחרמו הבוזוקים וכלי נגינה אחרים, ורבטיס נזרקו לכלא. אנשי השכונות שסירבו לוותר על "כדור ההרגעה ושיכוך הכאבים ומעוז הכבוד האבוד שלהם" החלו לקיים את תרבות הרבטיקו המשיכה להתקיים בסתר כתרבות מחתרתית. מועדונים שכתובתם נשמרה בסוד נפתחו בשכונות ואת הבוזוקי החליף "בוזוקי מוקטן", שניתן להחביאו תחת המקטורן וכונה – "בגלמה".
במלחמת העולם השנייה אומצה מוסיקת הרבטיקו ע"י פרטיזנים ולוחמי חופש יוונים במלחמתם נגד הכובש הנאצי. המוזיקה שהייתה למוסיקת מחאה הפכה לסמל השחרור היווני בקרב הלוחמים.
מיד לאחר מלחמת העולם השנייה החלה מלחמת אזרחים ביוון. מוסיקת הרבטיקו נחשבה כמוזיקה של הפלג הקומוניסטי. היא נרדפה כפי שנרדפו הקומוניסטים ביוון. בתום מלחמת האזרחים, עם תבוסת הקומוניסטים, הגרו רבים שנחשדו בקומוניזם אל מחוץ ליוון ובאורח פרדוכסלי יצרו שירי רבטיקו אותנטיים, מהיפים שנכתבו אי פעם, דווקא בניכר.
לאחר מלחמת האזרחים התחילה תקופה של חזרה לשורשים והמוזיקה החלה לחלחל אל תוך התרבות היוונית. שירים שהיו מוקצים הפכו להמנונים. זמרים ומלחינים יוונים ראו במוזיקה מקור להשראה וליצירת "נכסי צאן הברזל" של השירה היוונית החדשה. בזמן תקופת הקולונלים שוב נאסרה השמעת הרבטיקו והפכה להיות מוזיקה מחתרתית, אבל מעמדה השתנה וכבר לא ניתן היה להוציא את המוזיקה מהתרבות.

ומה קורה היום?

בכל מועדוני המוזיקה ביוון מחדשים הזמרים שירי רבטיקו של גדולי הזמרים, שירים אלה הם הפופולריים ביותר. הם נשמרים לשעות הקטנות של הלילה ומהווים את שיא הערב במועדון. כל הזמרים המובילים ביוון מחדשים שירי רבטיקו ישנים. למועדונים של היום, הגדולים והמהודרים, אולי אין את האווירה של מועדוני רבטיקו אמיתיים, אך מוזיקת הרבטיקו המנוגנת והמושרת בהם מהווה עדיין את ליבה ונשמתה של יוון!

למידע על טיולי ג'יפים ליוון עם טריפולוג'י התתקשרו 03-5639030, או מלאו את הטופס מטה ואנו נחזור אליכם בהקדם.