לפרטים נוספים >

מראכש

ברק כהן | 06.03.2012

מראכש:

או בשמה האחר "העיר האדומה", ממנה נגזר שמה של הממלכה המגרבית - מרוקו, היא עיר אימפריאלית חשובה בדרום מערב הממלכה, אולי החשובה שבהן.

סולטאנים ישבו בה ושלטו על אימפריה שהשתרעה עד לאזור הפירנאים בספרד ומדינות שונות באזור מזרח ודרום מרוקו הושפעו ממנה. העיר מהווה מרכז מסחרי, מנהלתי, חברתי ותרבותי חשוב ומיקומה על מישור ח'אוז בקרבה להרי האטלס מהווה צומת דרכים מרכזי. לאורך ההיסטוריה עבר דרכה מסחר ענף בין מדינות תת הסהרה לאירופה, נוסעים רבים ממקומות שונים בעולם עברו דרכה, ושליטים התחרו על שליטה בה.

מראקש, כערים עתיקות רבות במרוקו, מחולקת לעיר עתיקה – מדינה (MEDINA) ועיר מודרנית – גליז (GLIZ) אשר מחוץ לחומות. זו נבנתה ע"י הצרפתים ששלטו במרוקו עד 1956.

בעיר (הרביעית בגודלה במרוקו) חיים כמיליון תושבים, ובה שדה תעופה בינלאומי וקשר מסילת ברזל עם קזבלנקה (מרחק של כ 4 שעות נסיעה).

הבזאר בעיר העתיקה הוא הגדול ביותר במרוקו, ומשקף את האופי של תושבי דרום הממלכה בצורה נאמנה: הכל מכל בכל בחוסר סדר מאורגן למשעי!

השוק ממוקם סביב לכיכר שמה ג'מע-אל-פנע, שהוכרזה ע"י אונסק"ו כ"אתר מורשת עולם", והיא הכיכר העמוסה ביותר באפריקה, פנים רבות לה ויש שרואים בה מעין "מיני מרוקו": מאכלים מקומיים, מוזיקאים שונים, משביעי נחשים, מלחשי לחשים ומספרי סיפורים, לכולם יש בה מקום!

העיר הוקמה בשנות ה60 של המאה ה-11, ע"י לוחם ברברי משבטי המדבר שמו אבו בכר-אבן עומאר, אישיות שעמדה בראש שושלת המורביטון המפוארת שפלשה גם לחצי האי האיברי. יורשו יוסף בן תאשפין ביסס אותה כבירה. מיקומה נבחר בגלל הנגישות ממנה לשני השבטים הגדולים של האזור, ותחילתה מספרת על מחנה אוהלים שנטו אנשי שבטי המדבר ובליבו מסגד ומבני אבן קבועים, שילוב נדיר ומוזר של מקום אורבאני בשטחם של נוודים, שילוב שניתן לחוש בו עד היום.

השליט יעקוב אל מנצור מאותה השושלת הוא ללא ספק האדם שהעלה את מראקש על המפה, בנה בה את המדינה ואת מסגד מנרה אשר עד היום מתנוסס מעל למבני העיר.

במאה ה-16, בתקופתו של מולאי איסמעיל, לא שימשה מראקש כבירה, אך החלו להגיע אליה עולי רגל רבים, לא רק בשביל מסחר, אלא בגלל מיתוס שבעת הקדושים שקבורים מסביב לעיר העתיקה, מיתוס שעד היום שואב מאמינים רבים לעבור בשעריה ולחלוק להם כבוד.

במאה ה-20 ישבה משפחת גלאווי במראקש, משפחה עשירה וחשובה מן האטלס הגבוה, ששלטה בעיר ובאזור כולו. הצרפתים נכנסו רשמית למרוקו ב-1911, אך מעשית, הגיעו עוד הרבה קודם והסתייעו במשפחת גלאווי כבאי כוחם, והעניקו להם עוצמה בדמות: תארי כבוד וכלי נשק.

ההיסטוריה הארוכה והמפוארת של העיר זיכתה אותה בכמה אתרים מרשימים במיוחד, כולם ממוקמים בעיר העתיקה, אשר מוקפת בחומה באורך 19 ק"מ, עשויה בוץ זקוף בצבע אדמדם, והיא הגדולה במדינות בממלכה, רשומה כאתר מורשת ע"י אונסק"ו משנת 1985, נמנה את העיקרים שבהם:

הפונדקים: בתי הארחה בהם לנו הסוחרים הרבים שהגיעו בראש שיירות גמלים, עמוסי סחורה מדרומה של אפריקה, חלקם עומדים בהריסותיהם וחלקם משופצים, מספקים הצצה לתרבות הסחר שמאפיינת את העיר עד היום.

המדרסות: בתי ספר ומקום ללימודי דת, נפתחו לעניים שאין ידם משגת חינוך, המפוארת שבהם ובכל מרוקו היא מדרסת אבן יוסוף, אתר מומלץ לביקור, אי של שקט שבו ניתן ליהנות מאומנות אסלאמית מגרבית.

ארמון הבאהיה: שנבנה בעת המודרנית ע"י ראש הממשלה של הסולטאן המרוקאי בו-חמיד. החלק שפתוח למבקרים בארמון מאפשר הצצה לעולמם המפואר של עשירי המערב (האפריקאי) הפרוע, ומציגים בו מדי פעם תערוכות מתחלפות.

מוזיאון דאר סי-סעיד: בעבר שימש ארמון וכיום מוזיאון לכלי נשק,תכשיטים ועבודות בד.

המלאח(השכונה היהודית) ובית הקברות היהודי: הם יעד שכיום גרים בו עלובי העיר, אך ניתן במשך היום להסתובב בו ולראות שלטים עם שמות עברים ובית כנסת פעיל. מחוץ למלאח ישנן עדיין חנויות המאוישות ע"י יהודים. בשנות ה-40 השכונה היהודית התמלאה עד אפס מקום ביהודים שירדו מן הכפרים באטלס בחיפוש אחר חיים נוחים יותר או בדרכם לישראל.

כיום מראכש מזוהה כאתר נופש נחשק ע"י התיירות העולמית והיא מעניקה שילוב טוב לתייר: בתי מלון בכל הרמות: ממבנים גדולים ומודרניים ל"ריאדים" - בתי מגורים פרטים בלב הסמטאות בהם ניתן ליהנות מאירוח מפואר, היא מציגה שלל מועדונים ודיסקוטקים, מסורתיים ערביים או נוצצים אירופאים, האקלים שלה מדברי: יבש וחם, על אף זאת יש בעיר יש צמחיה רבה - עשרות אלפי עצי הדקל מעטרים אותה ופרדסים גדולים של פירות הדר.

ניתן לצאת ממנה לגיחות להרי האטלס ולכפרים הגבוהים, לסהרה בדרום, לעמקים הפוריים שברכס, או מערבה, בנסיעה נוחה בת כשלוש שעות לעיירות מקסימות לחוף הים האטלנטי. הקניות בשווקיה הם חוויה מומלצת, צבעונית וחושנית נפלאה וניתן להשיג בהם הכל – שטיחים, עבודות יד, רהיטים ועוד ועוד.

הזמן המומלץ לטייל ביעד הוא כל חודשי השנה, אך עדיף להימנע מחודשי הקיץ , בחודשים אלו החום כבד מנשוא.

הידעת?

  • השפה המדוברת בעיר היא ערבית וצרפתית.
  • העיר היא יעד התיירות החשוב ביותר של הממלכה, כשליש מהתיירות למרוקו מגיעה לעיר(1.5-2.5 מליון תיירים בשנה).
  • יש בעיר קהילה גדולה של אירופאים (כ-20 אלף) שקנו בעיר העתיקה בתים רבים, עסקי הנדל"ן רווחים במיוחד בה.
  • שכונת היוקרה המודרנית נמצאת כיום בתוך חורשת הדקלים העצומה ונקראת פאלמרי,עם מסלולי גולף וסוסים, עצים אלו מעניקים צל רב מהחום הלוהט בקיץ ובתוכם מגדלים עד הים מטעי הדרים גדולים.
  • התיירים המערביים החלו לפקוד את העיר בשנות ה-60, כחלק מ"נתיב ההיפים", בין היתר חברי להקת לד זפלין שאהבו להגיע אליה ואף יש להם השפעות מוזיקליות מהאזור.
  • במהלך מלחה"ע השנייה, הגיע צ'רצ'יל והתאהב בעיר, הוא הלל ושיבח אותה רבות והיה אחראי לחלק גדול מהפרסום שלה.
  • הסרט של היצ'קוק "האיש שידע יותר מדי" הוסרט בעיר, הוא הקדמה טובה למבקר בה (הגרסה השנייה של הסרט משנת 56 עדיפה לצפייה).
  • פסטיבל Awaln'art מתקיים בחודש יוני בעיר ובו מציגים ארבעה שבטים גדולים מסביב למראקש את עושרם התרבותי: במוזיקה, במלאכות יד, באוהלים שהם נוטעים בעיר והכיכר החגיגית ג'מע אל פנע מתמלאת בחוגגים.

להרצאות מרתקות על מרוקו, ועל יעדים אחרים בעולם פנו אלינו. טריפולוג'י.

מעוניינים בפרטים נוספים?
השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם
מאשר קבלת דיוור פרסומי