לפרטים נוספים >

עוטה עור הנמר

צפריר קורסיה | 06.03.2012

עוטה עור הנמר

יצירה מאת שותא רוסתוולי והנחשבת להיות האפוס הלאומי הגיאורגי. עד היום היא נלמדת בבתי הספר ואין כמעט ילד גיאורגי שאינו יודע לדקלם בעל פה לפחות כמה בתים מהאפוס הגדול.

אף שהיא מספרת על ערב, פרס והודו וגיאורגיה אינה מוזכרת בה, הרי שהערכים העולים ביצירה הם הם שהופכים אותה למקור גאווה וללפיד שלאורו מבקשת האומה הגיאורגית לחנך את בניה ולהנחיל להם ערכים ומוסר.

6676 שורות שיר מכילה היצירה שהם 1669 בתי שיר, כל אחד מהם בן 4 שורות חרוזות באותה הברה!! נסו לחשוב כמה קשה לכתוב יצירה כזו (ועל אחת כמה וכמה לתרגם יצירה כזו תוך שמירה על המבנה, החריזה, המשקל וכמובן – התוכן(!!!) כשהשורות כבר נתונות וצריך להתאים אותן לעברית.

ואכן, מתרגם היצירה לעברית, בוריס דוב גפונוב, שהיה אוטודידקט ולמד בכוחות עצמו עברית, תרגם את היצירה והעבירה, בסיכון רב, חלקים חלקים, אל מעבר למסך הברזל, זכה בפרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת על מפעלו הכביר הזה.)

זוהי יצירת אהבה שנכתבה על ידיה מחברה שותא רוסתוולי שהיה מאוהב עד כלות במלכה תמר ובאהבתו העזה כתב אותה.

למרות שבתחילתה מרחיק המספר את עדותו לאגדה פרסית ולמחוזות הרחוקים עד מאד מגיאורגיה, בכל זאת, הפרולוג מוקדש בלב רותח ובעין דומעת לתמר להמלכה, ותחילת הסיפור מספרת על רוסטוואן, מלך ערב, שהיה חשוך בנים והמליך תחתיו את ביתו תינתין, סיפור המתייחס במישרין לנסיבות עלייתה של המלכה תמר לכס המלוכה בגיאורגיה.

הנסיכה, ולאחר מכן, המלכה תינתין מאוהבת בשר הצבא אבתנדיל המשיב לה אהבה.

יום אחד, בצאתם לציד, ראו המלך ושר צבאו לוחם אביר זר מתבודד על גדת הנהר בוכה בכי תמרורים ועל גוו – עור נמר. המלך שלח את עבדיו ללכוד אותו, אך הלוחם מכה אותם שוק על ירך בקלות ובורח. המלך אינו יודע מנוח לנפשו ואבתנדיל, שר הצבא יצא לחפשו. לאחר שלוש שנים עקרות ומתסכלות הוא מוצא את עוטה עור הנמר המספר כי בהיותו שר הצי ובנו המאומץ של מלך הודו, יצאה נפשו אל בת המלך, שהשיבה לו אהבה. המלוכה ויד בת המלך נראו כמובטחים אך אביה מנסה להשיא אותה לנסיך אחר כברית פוליטית. בייאושו, רוצח עוטה עור הנמר את החתן המיועד לאהובתו. אבתנדיל נקשר בעבותות רעות ואהבה לעוטה עור הנמר ולאחר עלילות רבות מתגלה כי בת המלך הוברחה לטירה מכושפת שלא ניתן להגיע אליה. בכוחות משותפים הם מוצאים את בת מלך הודו גוברים על צבא בני הכשף השומרים על הטירה, ומשחררים אותה מכלאה. מלך הודו מסכים לבסוף, ובשמחה ורינה מתחתנים אבתנדיל ותינתין וגם האביר עוטה עור הנמר נושא לאשה את אהובתו.

זוהי כמובן תמצית מקוצרת ביותר של שפע עלילות גבורה, מעשי רעות והקרבה, משלים ולקחים לרוב.

רוסתוולי מטיף ביצירתו ומעלה על נס את השיוויון בין הגבר לאישה, את הרעות האחווה שבין גברים לוחמים אבירי חיל, האהבה, האמת, האמון היושר והיושרה משמשים כערכים וכקודים מוסריים שלאורם מתנהלים הגיבורים. הנשים מתגלות כחכמות בעלות תושייה ועצה, תכונות כנדיבות וחסד זוכות להכרה.

זוהי ללא ספק יצירה מופלאה שבצדק זכתה למעמדה כיצירה המרכזית בתרבות הגיאורגית וצר הדבר שהיצירה לא מצאה את דרכה אל לב הקורא הישראלי וספורים ונדירים הם עותקיה בשוק הספרים הישראלי.

להרצאות מרתקות על גיאורגיה ועל יעדים אחרים בעולם פנו אלינו. טריפולוג'י.

מעוניינים להצטרף לטיול?
השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם
מאשר קבלת דיוור פרסומי
תעודת זהות אורי מור | 06.03.2012 איפה? כמה? מיהי ומהי גיאורגיה - על קצה המזלג קרא עוד >
טביליסי צפריר קורסיה | 06.03.2012 "אי שם, אי אז, במאה החמישית, יצא לציד וכטנג "בעל ראש הזאב" גורגסלי, מלך גיאורגיה. איתו בפמלייתו, משרתים, סוסים, כלבים ואבירים לרוב" כך מספרת האגדה על יסודה של טביליסי, "והנה, סיעה של יונים מעופפת באויר, הרים וכטנג את כיסוי העור מעל עיני בז הציד החביב עליו, שעמד בסבלנות על זרועו, הניף את זרועו, בצווחה רמה ובטפיחות כנפיים חדות יצא הבז לדרכו ועט על להקת היונים. במתח ובהתרגשות צפתה הפמלייה בבז התופס בטפריו החדים יונה ומפרפר איתה אל עבר האדמה. דירבן המלך את סוסו לעבר המקום ובהגיעו אליו רחבו אישוניו בהפתעה. בתוך בריכת מים רותכים היו מוטלות גופותיהם השלוקות של הבז והיונה. את צערו הרב על מותו של הבז שיככה שמחתו לתגלית המדהימה – מעניינות חמים בלב העמק. בו במקום ציווה המלך להקים שם עיר ולהעביר אליה את בירתו ממצחטה הסמוכה. את העיר קרא "תבילי" לאמור – חמים. ומאז ועד היום – זוהי בירתה של גיאורגיה..." קרא עוד >
מעוניינים בפרטים נוספים?
השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם
מאשר קבלת דיוור פרסומי